<h1>סמ"ג עשין סימן רמ"ח</h1>
<h2>דף ד.</h2>
כשם שמועלת השקה למים הטמאים לטהרם ובתורת כהנים (שמיני פרשתא ט') דורשו מן המקראות מניין שאם היה טמא יטהרנו ת"ל אך מעיין ובור וגומר מעיין יהיה טהור ובור יהיה טהור ומקוה מים יהיה טהור מלמד שמטהרין זה את זה, כך מועלת השקה למים שאובין להכשירן דתנן בפרק ו' דמקוואות (מ"ג) שלשה מקוואות בכל אחד עשרים סאה והמקוה השלישי מים שאובין אם השאוב מן הצד וירדו שלשה וטבלו בשלשתן ועלו המים מכולם ונתערבו מלמעלה המקוואות כשרין והטובלין טהורין שהרי נעשה הכל ששים סאה מהן ארבעים סאה כשרין זה בצד זה ואין המים השאובין שבצדן פוסלין מקוה שלם (ע"פ רמב"ם מקואות פ"ו הי"ד ע"ש בכס"מ) ולא עוד אלא שהשאוב נכשר ע"י השקת המקוה השלם (ר"ש). אבל אם היה השאוב באמצע המקווא[ו]ת כמו שהיו והטובלין טמאין כמו שהיו שהרי אין כאן מקוה שלם הואיל והשאוב מבדיל ביניהם (ע"פ רמב"ם שם). עוד שנינו באותו הפרק (מ"ה) השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהן אלא אם כן היו נקובין כשפופרת הנוד, משמע שאם היו נקובין כשפופרת הנוד מטבילין בהן (פסחים ק"ט ב' תד"ה בים). ועוד שנינו במסכת ביצה פרק שני (י"ז ב') דאין מטבילין כלי טמא על גב מימיו שצריכין השקה (לטהרן) [לטהרו] מכל אלה למדנו שמים שאובין יכולין ליטהר על ידי השקה, והא דאמרינן בפרק קמא דמכות (ד' א' תד"ה אמר) אמר רב יהודה אמר רב חבית מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה גורס שם רבינו יעקב חבית מלאה יין. ומה ששנינו במסכת מקוואות פרק שלישי (מ"ג) בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו לעולם הוא בפסולו עד שיתחשב שלא נשאר מן השאובין שהיו בבור שלשה לוגין ובענין זה אומר שם (מקואות פ"ה מ"א) גבי מעיין שהעבירו על גבי השוקת צריך לפרש שם שמה שאין הבור טהור שם ע"י השקת האמה זהו לפי שאין מעיין מטהר בכל שהו לטבילת אדם כמו שבארנו למעלה [הו' במקואות פ"א מ"ז] והואיל ואין מי האמה מרובין שם שיהו ראוין לטבילת אדם אין מועלת השקתו להכשיר מי הבור (ר"ש מקואות פ"ה מ"ב ע"ש).
גרסינן בירושלמי דיומא בפרק אמר להם הממונה (דף י"ט ב') רבי שמעון בן ביסנא בשם רבי אחא אומר הים היה בית הטבילה לכהנים לרחצה בו, ומקשה לאו כלי הוא בתמיה ומתרץ כההיא דאמר רבי יהושע בן לוי אמת המים מושכת לו מעין עיטם והיו רגלי השוורים פחותים כרמונים. ומה שנעשו כן זהו שיהו מוציאין ומביאין המים מעין עיטם בריוח כי להכשירו על ידי חיבור המעיין היה די כשפופרת הנוד כאשר בארנו למעלה. אבל אין לומר שמפני כן היו פחותים כרמונים כדי להוציאו מתורת כלי שלא יטמאוהו הכהנים העולין לטבול שם כדאמרינן במסכת שבת בפרק המצניע (צ"ה ב') כלי שנפחת כמוציא רימון טהור, אין לומר כך כי הכהנים טמאין לא היו נכנסין שם במקדש אלא כהנים טהורים הרוצים לעבוד עבודה (עי' פסחים ק"ט ב' תד"ה בים). ומורי כתב בשם הרב רבי אלחנן (הו"ד בריטב"א למכות ד' א') לפי שכל שפע המעיין נכנס בתוך הים והם טובלין בו לכך צריך [כ]מוציא רימון שדומה [ל]כלי לגמרי, ותניא נמי בתוספתא (מקואות פ"ד ה"ה) מעיין היוצא לתלמי ומתלמי לבריכה ראשונים ראשונים הרי אלו פוסלים מפני שהם כשאובים משמע שהתלמי הוא כלי ואפילו יש במעיין ארבעים סאה מתחילה מכל מקום הואיל ועיקר הקילוח של מעיין לתלמי הוא נכנס נחשבין שאובין, ואף על פי שאומר שם בסיפא דברייתא כיצד עושה נוקבו כל שהו התם שאני שאין טובלין בתלמי אלא בבריכה ואין לחוש כל כך למראית העין. וכל שהו לאו דווקא וצריך כשפופרת הנוד או ככונס משקה.
